האם אני יכול לקבל? האם נכון לי לקבל? מה זה אומר “לקבל”? האם כשאני מקבל אני אגואיסט? האם כשאני מקבל משמעו שמשהו נלקח מהאחר? מה נהוג בחברה? מה נכון?
כל התורות הפילוסופיות והרוחיות דנות בנושא הקבלה והנתינה: נתינה אינסופית, נתינה ללא תנאי, קבלה לשם נתינה …הנורמות החברתיות מדברות על נתינה: נתינה לחבר, נתינה לילד, נתינה להורה, למבוגר, לחברה….. נתינה!
מה עם הקבלה??
כל אותן נורמות חברתיות שאנו חיים לפיהן נוצרו בעידן הישן, עידן האדמה והמים, ומביאות כל אחת בתורה, רעיונות שמטרתם הייתה לפתח ולקדם את החווים בעידן הישן ולאפשר להם לנוע בנתיב חייהם, כשהם לומדים את חווית המסגרות וציווייהם (מסגרת המשפחה, עבודה, לימודים, צבא, מערכות פוליטיות, דתות, זוגיות וכו’).
העידן החדש, עידן האש והאוויר, מביא עמו הסתכלות חדשה, גמישה, יוצאת מהמסגרת, האמורה לפתח אותנו ואת החשיבה שלנו כך שנוכל לנהל את חיינו מתוך היכרות עם עצמנו, מתוך התבוננות פנימה והבנת הנתיב והייחודיות של האינדיבידואל.
יסוד האש מביא עמו רעיונות, יצירתיות, עצמאות, אינדיבידואליות, מנהיגות, עוצמה, תנועה והתפתחות מהירה. יסוד האוויר מביא עמו חשיבה גמישה, הבנה, ניתוח, התבוננות, הסתכלות גבוהה, מסקנות, תקשורת, חדשנות, סקרנות.
השילוב של שני יסודות אלה, הנמצאים בקדמת הבמה בעידן החדש, מביא לעולמנו אנשי עידן חדש הנעים בנתיבם מתוך עוצמת הייחודיות שלהם, מודעות לכישרונות וליכולות המיוחדות עמם הגיעו, דבקות בייעודם, פתיחות, שקיפות, דבקות באמת, שיתופיות רעיונית לשם התפתחות, אינדיבידואליות – לא עוד חשיבה קונפורמית נורמטיבית אלא ייחודית ויצירתית.
נוכל לראות את הביטוי לשינוי הזה, שאנו רק בתחילתו, בטלטלות שאנו חווים בכל מסגרות חיינו: התא המשפחתי המשתנה, מערכות החינוך הנסדקות שאינן יודעות להתמודד עם הילדים החדשים, חוסר היציבות הכלכלית, מערכות הבריאות הקורסות, מערכות הדת, מחאות בכל העולם… הרחוב של כולנו רוחש “שינוי”!
וכיצד השינוי הזה מתבטא בנושא ה”קבלה”?
האש, שמביאה לידי ביטוי את ה”אני” שמה את ה”יכולת לקבל” בראש. היכולת לקבל את עצמי, לדעת את הייחודיות והכישרונות שלי ולכן לרצות ללמוד ולפתח את עצמי על פי מה שנכון לי.
לא עוד למידה אחידה, נושאי לימוד ותחומי התעניינות אחידים, לא עוד השוואתיות מתוך הסתכלות על “במות” (אנשים) אחרות, לא עוד הצורך לרצות את האחר, לא עוד הצורך להיות בנתינה אינסופית לצרכי המסגרת על חשבון האינדיבידואל .
האוויר מביא את ההבנה כי יש “מספיק” לכולם ושלכל אחד יש את דרכו וייעודו המיוחדים וכי שיתוף הרעיונות האישיים ושקיפות לכלל מביאה להתפתחות אישית ולתודעה כוללת מפותחת.
כאשר אני “אני” – אני יכול להיות שלו ונינוח, לנוע את החיים בביטחון, בעוצמה ובקלילות ולאפשר לעצמי לקבל. כאשר אני מאפשר לעצמי לקבל – מתאפשר לאחר לתת. הנתינה במצב זה הופכת להיות נתינה נכונה, כנה, נתינה המסונכרנת עם יכולת ורצון הקבלה של האחר, נתינה שאינה מורידה ומפחיתה מן האנרגיות של “אני” אלא להפך, ממלאה אותי כמו גם את המקבל.
קבלה-נתינה שכזו מסירה מאתנו את ה”עול” של להיפגע ולקחת אישית אם האחר בחר לא לתת לי כמו גם מסירה את הצורך להאשים ולבקר את האחר על כי בחר לא לרצות אותי.
קבלה אם כן, מאפשרת נתינה נכונה לי ולאחר, ויכולת לנוע בין הבמות השיתופיות מתוך עצמאות, חופש, הנאה, עוצמה וייחודיות תוך שיתוף, שקיפות והנאה משותפת!
לא נמצאו פוסטים