מערכת הפעלה רשתית

הרי בכל רגע נתון אנחנו מופצצים בכל כך הרבה מידע. מה קובע איזה מידע יכנס ועל איזה מידע נדלג?
המידע שיגיע לפתחנו – הוא רק המידע שאנחנו מכוילים אליו.

ולמה אנחנו מכוילים?

ברירת המחדל של המוח, הוא לעבוד יעיל, קל ומהר. הוא מכניס בקלות רבה יותר מידע שיתיישב בנוחות עם דפוסים שכבר מוכרים לו, או עם מה שהוא מתעסק בו.​

זו הסיבה שאמא תשמע מחוץ לדלת בקלות רבה יותר את הקול של הילד שלה, מתוך קולות של כיתה שלמה.

זו הסיבה שאני אראה בעיקר נשים בהריון, כשאני בהריון.

זו הסיבה שהעין שלי תימשך, בתוך מסיבה גדולה, למישהו שיתפוס את תשומת ליבי מהקצה השני של החדר.
המערכת שלי זיהתה אותו כמתאים לתבנית תודעתית, עצבית, של הגברים שאני נמשכת אליהם.

זו הסיבה שהפיד שלי בפייסבוק יהיה מלא בדיוק באותם דברים שמזינים אותי

(הכוונה אינה להזנה חיובית בהכרח, אלא למה שעובר את הפילטרים שלי ומעסיק אותי ברמה עמוקה, גם אם לא מודעת).​

היתה תקופה שהפיד שלי היה מלא בכלבים נטושים, פצועים, או שעברו התעללות, ובעת נסיעה במכוניתי, הייתי רואה המון חיות מתות מוטלות בצד הדרך….

מקרי? לגמרי לא.​

המידע הזה “התכתב” עם אותם רטטים ודפוסים בתוכי, אליהם הייתי מכוילת.

בני הזוג שאנו מושכים אלינו אינם מקריים, כמו גם כל מערכות היחסים שיש לנו עם הסובבים אותנו.

מה שאומר למעשה, שאנחנו בעצם מזהים ומכניסים הרבה יותר מהר למערכת שלנו, מחשבות, אמונות ודפוסים שכבר נמצאים בתוכנו.​

אופן ההתנהלות שלנו בעולם, חוזר על עצמו בתפאורות שונות, כאשר אנו תמיד הבמאים, התסריטאים והמלהקים.