גלית שחםלמה אנו משחזרים את המציאות שלנו?
יש לנו עשרות אלפי מחשבות ביום, ורוב המחשבות שלנו חוזרות על עצמן.
המחשבות שלנו כמעט ולא מתפתחות. אלו אותן מחשבות, כשרק התפאורה מסביבן יכולה להיות אחרת.
מקור המחשבות השליליות שלנו הוא מאוד עמוק.
המקור שלהם נמצא באמיגדלה שבמוח, הקשורה בתגובות רגשיות, ובעיקר בהיבט של רגשות שליליים.
אבל עוד לפני שנמשיך, בואו נעצור רגע על מנת להבין את החלוקה של המוח למודע ולא מודע.
מודע ולא מודע
החלק המודע – הוא החלק הרציונלי, האנליטי, קשור ביכולת המוטורית שלנו, בחישה, בלמידה. יש שם גם זכרון לטווח קצר ולטווח ארוך, יש שם את כוח הרצון שלנו.
בלא מודע שלנו גם יש זכרונות, אבל כאן תת המודע מתפקד באופן הגנתי. יהיו שם זיכרונות שהאדם לא מסוגל או לא רוצה להתמודד איתם במודע.
יש כאן גם דפוסים, מנגנונים, אמונות שמפעילות אותנו.
הלא מודע שלנו הוא חלק הארי מתוך המוח שלנו, והוא זה שמשפיע על ההתנהגות שלנו ועל הרגשות שלנו.
החלוקה הזו לחלק מודע ולא מודע איננה חלוקה פיזית, אין באמת חלוקה פיזית כזו במוח.
זו חלוקה של התודעה שלנו, זו הולכה עצבית המתרחשת במוח שלנו – מידע שעובר בין תאים במוח.
מה שקורה לנו בלא מודע, זו הסיבה לכך שיש לנו התנהגויות מסוימות שחוזרות על עצמן מבלי שתהיה לנו הבנה למה משהו מסוים קורה לנו שוב ושוב:
- למה אני לא מצליחה לייצר זוגיות?
- למה בכל שני וחמישי אני מבטיחה לעצמי שמחר אני מתחילה דיאטה ולא מצליחה לעמוד בזה?
- למה תמיד מנצלים אותי?
- למה כל מערכות היחסים שלי נגמרות אותו דבר?
זו גם הסיבה לכך שאנחנו לעיתים מקבלים החלטה שאנחנו ננהג אחרת בסיטואציה מסוימת בפעם הבאה, וזה לא מצליח לנו.
אני מבטיחה לעצמי שבפעם הבאה שאמא שלי או הבוס שלי יגידו לי משהו מסוים, אני אגיב אחרת.
אבל אופס… עוד פעם הם מפעילים לי את הכפתור, אני מיד נדרכת ומגיבה בדרכי האוטומטית, שהיא כמו טבע שני שלי, ואין לי ממש בחירה.
כאמור כוח הרצון שלי נמצא במודע, ואם בלא מודע שלי יש דאטה (מידע) שמתנגש עם ההחלטה שלי, אני לא אצליח לייצר את השינוי הזה, או שאצליח במאמץ רב אך הוא יהיה זמני.
בנוסף לאמיגדלה שבמוח, הקשורה בתגובות רגשיות ופועלת כמנגנון שאוסף חוויות רגשיות כרסיסים של מידע “לא מאורגן” ולא מילולי (רטטים), יש לנו מנגנון בגזע המוח (מוח הזוחלים), שבו מצויה מערכת ההפעלה הרשתית שלנו.
מערכת הפעלה רשתית
מערכת ההפעלה הרשתית (RAS) הוא מונח מדעי, המגדיר רשת של נויריונים, (תאי עצב) בבסיס המוח, שפועלים כמסנן של כל הקלט החושי שהמוח שלנו מושך מהעולם החיצון. במילים פשוטות: זהו מנגנון שאחראי על המידע שיגיע לפתחנו, על המידע מבחוץ שניחשף אליו, שנראה אותו, שנשמע אותו.
הרי בכל רגע נתון אנחנו מופצצים בכל כך הרבה מידע. מה קובע איזה מידע יכנס ועל איזה מידע נדלג?
המידע שיגיע לפתחנו – הוא רק המידע שאנחנו מכוילים אליו.
ולמה אנחנו מכוילים?
ברירת המחדל של המוח, הוא לעבוד יעיל, קל ומהר. הוא מכניס בקלות רבה יותר מידע שיתיישב בנוחות עם דפוסים שכבר מוכרים לו, או עם מה שהוא מתעסק בו.
זו הסיבה שאמא תשמע מחוץ לדלת בקלות רבה יותר את הקול של הילד שלה, מתוך קולות של כיתה שלמה.
זו הסיבה שאני אראה בעיקר נשים בהריון, כשאני בהריון.
זו הסיבה שהעין שלי תימשך, בתוך מסיבה גדולה, למישהו שיתפוס את תשומת ליבי מהקצה השני של החדר.
המערכת שלי זיהתה אותו כמתאים לתבנית תודעתית, עצבית, של הגברים שאני נמשכת אליהם.
זו הסיבה שהפיד שלי בפייסבוק יהיה מלא בדיוק באותם דברים שמזינים אותי
(הכוונה אינה להזנה חיובית בהכרח, אלא למה שעובר את הפילטרים שלי ומעסיק אותי ברמה עמוקה, גם אם לא מודעת).
היתה תקופה שהפיד שלי היה מלא בכלבים נטושים, פצועים, או שעברו התעללות, ובעת נסיעה במכוניתי, הייתי רואה המון חיות מתות מוטלות בצד הדרך….
מקרי? לגמרי לא.
המידע הזה “התכתב” עם אותם רטטים ודפוסים בתוכי, אליהם הייתי מכוילת.
בני הזוג שאנו מושכים אלינו אינם מקריים, כמו גם כל מערכות היחסים שיש לנו עם הסובבים אותנו.
מה שאומר למעשה, שאנחנו בעצם מזהים ומכניסים הרבה יותר מהר למערכת שלנו, מחשבות, אמונות ודפוסים שכבר נמצאים בתוכנו.
אופן ההתנהלות שלנו בעולם, חוזר על עצמו בתפאורות שונות, כאשר אנו תמיד הבמאים, התסריטאים והמלהקים.
לא נמצאו פוסטים
האם מערכת ההפעלה הרשתות היא קבועה או שונה מאדם לאדם?
האם מערכת זו פגיעה יותר לעומת יתר המוח?
האם ישנו “מודל” למערכת הפעלה זו? האם ניתן לעשות סימולציה מדויקת שלה?
האין טיפולי היפנוזה יכול לעזור