היאחזות בכאב- תקשור

תקשור "אנו רפאל"


"לבני אנוש נטיה להתמכר לכאב. בעת כאב מופרש חומר כימי למרווח הבין תאי, וכאשר מדחיקים אתם את הכאב, לא רוצים להרגיש אותו, מוסיפים עליו אינספור סיפורים,  אינכם מאפשרים לו להתנקות מהגוף, לא מאפשרים לאותו חומר כימי הקשור למנגנון הכאב הרגשי, להיות מופרש מהמערכת.
 
כעבור זמן, אתם מתחילים להזדקק לחומר כימי זה, נזקקים להרגיש את הכאב שוב ושוב.
להישאב לדרמה אינו מייצר קתרזיס, רק חריטה עמוקה יותר (בעיקר באמיגדלה שהיא חלק מהמערכת הלימבית במוח, המעורבת בתגובות רגשיות ובזיכרון הרגשי). 

ישנן דרכים שונות לעבוד עם אותו כאב ראשוני, ואף אחת מהן אינה קשורה בהדחקה או בהישאבות ל"דרמה" שיצרתם סביב אותו כאב.

אתם צריכים לראות את הכאב, להתבונן בו, לבכות את זה, לשיר את זה, לזוז את זה, לתת לזה ביטוי, להניע את זה החוצה, לנקות אותו מתוככם, ולא להמשיך לאחוז בו כמוצאים שלל רב.
כיום יותר מתמיד ניתנת בידיכם האפשרות לעבד באופן מהיר את רגשות הכאב ולשחרר אותם, תוך כדי שאתם רואים אותו מפרספקטיבה גבוהה יותר ולומדים את השיעור שבא ללמד אתכם. 

ישנו הכאב המקורי וישנו הכאב המוגדל, כאשר הנכם מוסיפים לו בושה, אשמה, קורבנות, וסיפורים נוספים שמספרים אתם לעצמכם עליו. 
למעשה נוצר שיבוש בחומר המקורי שמופרש בעת הכאב הראשוני.
התמרה של אותם רגשות כאב הופכת את האנרגיה שהייתה כלואה שם לזמינה עבורכם, לאנרגיית חיים.

כאב, מעבר לרמה מסוימת, מצמצם את המרחב הרגשי שלכם, המרחב המשחקי שלכם. 
רגשות כאב למיניהם, על כל הסקאלה, נועדו לשמש תמרור. תמרור מעולה בכדי לעשות עבודה פנימית.
עבור רבים, הכאב הוא מנגנון היוצר ריגושים בגוף, יוצר תחושת חיות וערך. כל מנגנוני הגוף נערכים לקלט חושי. יש בכך משום התרגשות ועוררות.

הכאבים שיוצרים את העוררות הגבוהה ביותר ואת הכאב הגדול ביותר, הם אלו הקשורים לטראומות שנחוו בילדות.
בשנות החיים הראשונות המוח מתעצב ומושפע מאוד מחוויות של נטישה, עוינות ולחצים שונים.
אמנם אינכם זוכרים אירועים משנות חייכם הראשונות, אולם הזכרון הרגשי של החוויות נטבע במוח.

היאחזות בכאב

טראומה היא רטט שנוצר בגוף לאחר שנוצר מסלול עצבי של כאב, בעקבות מאורעות טראומטיים.
מאורעות טראומטיים אינם נוצרים בהכרח רק כתוצאה ממאורעות קיצוניים של התעללות, אלא גם מחוויות של דחיה, חוסר זמינות, אי יכולת להביע רגשות ע"י חוסר קבלתם ולגיטימציה שלהם, תחושות של איום באוויר וכדומה.
אלו כולם רטטים שנטבעים בגוף, ויוצרים מסלולים עצביים של כאב.
ברגע שמסלול הכאב נוצר, כל דבר קטן הקשור באותו רטט, מפעיל אותו, וכך גם לאחר שנים, אירוע קטן כמו טלפון שלא מגיע בזמן, מפעיל את הרטט ואת המסלול העצבי של כאב הקשור בדחייה שמקורה בילדות, ונחווה בעוצמה שאינה משקפת כלל את מימדי האירוע העכשווי.

לא כל טראומה נחווית באותו האופן אצל אנשים שונים. החשוב הוא האם נוצר מסלול כאב עצבי שממשיך להתקיים וקורא לאותות מהסביבה, גם אם חלשים, להמשיך ולהזין אותו.

מה קובע האם ייבנה מסלול עצבי של כאב? כאב מקורי שלא קיבל מענה בשנות החיים הראשונות. לא הוכל, לא יצא לאור, לא חובק, לא נתמך בכוחות נוספים. ילד קטן אינו יודע להתמודד לבד עם כאב.

אם כן, אפשר לחלק את הכאבים הרגשיים ל – כאבים שמקורם בילדות, וכל רגש שרוטט ברטט דומה מפעיל שוב את המסלול העצבי של הכאב, ולכן נחווה באופן מועצם מאוד, ולכאבים שניתן לקרוא להם מקומיים.
כאבים אלו קל יותר לעבד ולשחרר, אולם כאמור, כאשר לא מאפשרים להם להחוות מצד אחד, או מוסיפים להם דרמה ושאר קישוטים מצד שני, לא מאפשרים להם להתנקות מהמערכת הרגשית, ואז הכאב הראשוני הופך לכאב שניוני, משום שהוא מצטרף לאותו אות, לאותו סיגנל ראשון, ונקשר אליו.

כיצד ניתן לשחרר כאב ראשוני מהגוף בקלות?

דמעות יוצרות שחרור. בדמעות יש הורמונים וחומרים כימיים נוספים המופרשים מהגוף. אלו הם אותם חומרים כימיים שנמצאים בגוף בעת אותות כאב רגשי.

תנועה עם התבוננות בכאב. לנוע אותו, לרקוד אותו, לזוז אותו, אפשר להוציא קול, לתת לכאב ביטוי קולי. הקול הוא תהודה המשחררת את הרגש התקוע.

להסכים לעבור דרך הכאב. אך כאן צריך לשים לב שאתם לא צוללים לתוכו על מנת לחוש עונג זמני והקלה שהיא אשליה. כמו עצם החיטוט בשן כואבת, שלאחריה יש תחושת אשליה של רגיעה, רק משום שהוצאתם את הקיסם מהשן.
ההתבוננות והכניסה לכאב היא לשם התמרה ושחרור.

התמרה אינה סתם מילה יפה האומרת שהתעליתם על הרגשות שלכם. התמרה  גורמת לשינוי הפוטנציאל החשמלי על פני קרום הממברנה של התאים הקשורים באותו זכרון כאב, ויוצרת מבחינה אלקטרו-כימית הקטנה של אותות חשמליים הזורמים אל המוח.

במובן המעשי התמרה אומרת כי יש להיכנס לרגש הכאב, לרטט עצמו של הכאב שהוא מעבר למילים.​

קצת על הרטט באמיגדלה:

האמיגדלה אינה מאחסנת אינפורמציה באמצעות מילים, בניגוד לתבניות שנמצאות בקורטקס, הוא קליפת המוח, האחראי על תהליכים מודעים.
מעבר לכך שמקום האחסון בה הוא קטן הרבה יותר מאשר בקורטקס, נדרש קידוד שונה לזכרונות הרגשיים המאוחסנים שם. קידוד זה נחווה כרטטים.

לעיתים כשחשים אתם ברטט כזה, גם אם הוא חוויה נעימה, אתם מרגישים שהמילים אינם יכולות לתאר זאת, ואתם צודקים. האמיגדלה אינה מקום של מילים.
קידוד זה אינו מכיל מילים ותבניות מוכרות אחרות של השפה.
אתם נעזרים במילים על מנת לנסות לתאר את החוויה באופן שיהווה תיאור קרוב לרטטים שחוויתם.

איך להשתמש ברטטים לצורך התמרה?

אם כן, יש להיכנס לרטט עצמו, להרגיש את הרטט, לחוות אותו בגוף בכל תא ותא, לתת לו מקום, מבלי לשפוט איך אני אמור להרגיש, האם זה יפה, נכון וראוי להרגיש אותו.

היאחזות בכאב

לאחר שמרגישים את הרטט היטב בכל הגוף, כשאתם רוטטים ומלאים בכאב הזה, אתם יכולים לשנות את הרטט, להעביר אותו מטמורפוזה.
מכיוון שכל הרטטים נוצרו ממקור אחד, מהמקור, יש להם מכנה משותף דומה.
ניתן לומר שהרטטים השונים הם כמו אורך גל שונה בתורת הצבעים, כאשר כל אורך גל נחווה כצבע אחר, אך הם כולם עצמים שמהם מגיע אור אל העין.

כך גם הרטטים השונים. ניתן לדמות אותם לעצמים לא דחוסים באורכי גל שונים, ובדיוק כפי שכל צבע על דף הציור שלכם אתם יכולים לשנות לצבע אחר, מאחר ויש לכם גישה לכל הצבעים כולם, כך גם את הרטט אתם יכולים לשנות, אך לא לפני שהנחתם אותו על כן הציור שלכם. אינכם יכולים לשנות את הרטט לפני שהרגשתם אותו. 
ובעת שהרטט ממלא אתכם, ומסכימים אתם לחוש אותו במלואו, כמו גם מסכימים לשחרר אותו באמת, תדעו זאת.

ומהו הזמן המדויק? אתם תרגישו, מכיוון שרגע לפני זה, אין זה אפשרי, וכאשר  נוצר הזמן להתמרה, אתם יכולים לחוש מהר מאוד שקט שלא היה שם קודם. אתם הופכים להוויה שקטה ודוממת, לאי בלב הסערה. זה הרגע בו התבצעה התמרה.
הישארו בנקודה זו עוד מספר דקות על מנת להשלים את התהליך ולעגן אותו בגוף.

כאב שנובע מטראומות שנחוו בשנות החיים הראשונות הוא כאב עמוק יותר, מכיוון שיצר מסלול עצבי של כאב, כמו גם זיכרונות מגלגולים קודמים.
זיכרונות מגלגולים קודמים יצרו כאב רק כאשר ביקשתם בחוזה הנשמתי שלכם לעבוד עליהם ולהתמיר אותם.
לא כל הזיכרונות מפעימות חיים אחרות זכורים לכם, שכן לא הייתם יכולים לחיות תחת עומס המידע.
רק לשיעורים שביקשתם להביא לכאן, האנרגיה של הזכרון תהיה זמינה עבורכם, וזאת על מנת לאפשר לכם לסיים את השיעור.
אנו אומרים "האנרגיה של הזיכרון", מכיוון שזכרונות מגלגולים קודמים אינם מאוחסנים במוח הלימבי, אלא בהעתק אנרגטי שלו, שאינו נמצא בגופכם.

היום יותר מתמיד, ניתנת האפשרות לנקות זכרונות של כאבים ישנים מחיים אלו ואחרים. מידע מתחיל לזרום בערוצים שונים, מידע וטיפולים שלא היו נגישים קודם לכן.
 

לסיכום

ראשית, יש להבין כי כל כאב שנוגע בכם, אינו קשור באדם האחר אלא רק בכם ובמה שהופעל אצלכם.
שנית, יש להבין את מה שבא ללמד אתכם הכאב שהפעיל אתכם.
שלישית, יש להסכים, לבחור, להחליט שאתם רוצים לשחרר את הכאב מהמערכת הרגשית שלכם. ללא זה, לא יתאפשר שחרור רגשי.
רביעית, התמרות חוזרות ונשנות על אותו אירוע בכל פעם שהוא מפעיל את המסלול העצבי, יפחיתו את עוצמתו של המסלול העצבי בהדרגה, וכבר לא יהוו טריגר רב עוצמה כפי שהיו לפני שהתחלתם להתמיר זכרונות אלו.
חמישית, כיום ישנם טכנולוגיות שונות היורדות אליכם, כרגע במשורה, על מנת לשחרר זיכרונות כאב, כמו הטכנולוגיות שאנו מביאים עמנו.
טכנולוגיות אלו תמשכנה ותרדנה, ותהיינה מהירות יותר, ככל שתוכלו להכיל את האפשרות כי אין צורך בכאב, כי ניתן לחיות חיים מלאי משמעות, מתוך שמחה וקלות, וללא צורך בסבל, על מנת להעיר אתכם למי שאתם".

"אנו רפאל"​

לא נמצאו פוסטים

השארת תגובה