בס"ד
ט"ו בשבט - האדמה השורשים הצמיחה והטעם/ מאמר רבקה הירש

ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות. יום של תקווה, התחדשות ותחיה.

כמה ממנהגי החג:
• מרבים באכילת פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
• סדר ט"ו בשבט.
• כיום מצוין ט"ו בשבט גם כמעין חג טבע, ורבים נוהגים לציין אותו בנטיעת עצים ובעיסוק בענייני איכות הסביבה.

מהדרך בה נחוג ט"ו בשבט, אפשר ללמוד רבות על עצמנו, על העבודה הרוחנית שלנו ועל גשמיות ורוחניות, גוף ונפש הכרוכים יחדיו. כיצד תיקון בתחום אחד משפיע על השני.

ראש השנה לאילנות
כך מתייחסת המשנה לחמישה עשר בטבת. ביום זה מתחיל השרף שבעץ לעלות מעלה. השרף העולה הוא נקודת החיים הפנימית. אומנם הוא בלתי נראה, אך הוא בעל משמעות חיונית וראשונית בכל תהליך של צמיחה.
אנו חוגגים את ראש השנה הזה לפני הפריחה ולפני שהאילנות עמוסי פרות, ממש בסופה של תרדמת החורף, רגע לפני חודש האביב, ניסן.  אנו שמים את הדגש על נקודת ההתחלה האמיתית בכל תהליך: התהליך הפנימי וההתחדשות האמיתית של לשד החיים.

נאמר: "כי האדם עץ השדה".
הכוונה היא שכמו העץ, גם השורשים שלנו הם המקור לחיים שלנו. כשהאדם מתנתק משורשיו ומהותו, הכלליים והאישיים, הוא מנתק את מקור חיותו.
"תלוש", "אבודה", "לא שייכת", הינם חלק מהביטויים לכך. החיים אז דומים לעץ, שמבחוץ נראה לנו כרגיל, אולם למעשה בפנים הוא מת. אין בו דבר.
כשאנו עושים ופועלים מתוך חיבור לאלוקים, לנשמתנו, במעשים טובים לנו ולסביבה שלנו, אנו כל הזמן מחיים, מקיימים ומגבירים את הרצון והכיסופים לחיים רוחניים, לחיבור דבר לשורשו, למקור.

פעמים רבות, אנו שואבים חיות שהיא שטחית, מספיקה לזמן מועט. אנו מודדים את עצמנו לפי הכבוד, שאנו מקבלים מהאחרים, על מה שנראה כלפי חוץ. אולם המקום של הפריחה האמיתית, של המימוש של מהותנו וייעודנו, מתפתח בעיקר מהנקודה הפנימית הנעלמת, מהאיכות האישית הייחודית של כל אחד ואחת. אותה איכות שלעיתים אפילו אנו בעצמנו מתקשים להכיר.

באדמה נטמן זרע קטן...
חג האילנות היום בא להזכיר לנו- כמה אנחנו יכולים ללמוד מתהליך הצמיחה של הטבע. מהצמח שמתחיל דרכו כגרעין המפלס דרכו אל פני האדמה ולאט לאט צומח למעלה. הצמח מכוונן לדבר אחד הצמיחה שלו- אין לו שעון והוא לא שואל- מתי כבר הסוף ומתי נראה תוצרים והישגים.

הוא מנצל כל משאב- למטרת הצמיחה, כך הוא מחזיק מעמד ומחזק את השורשים גם אם ישנה רוח סערה. בט"ו בשבט אנחנו יכולים לצאת אל הטבע וללמוד על חיבורים, תהליכים וצמיחה. להבין כי עלינו למצוא את הפנאי והסבלנות להשקיע בהם משום שהבסיס, השורשים הוא שיקבע את הפרי - התוצאות ואיכותם.

על הטעם בפרות- טעם החיים

שבעת המינים:
שניים מהם- החיטה והשעורה,הם התזונה הבסיסית שלנו. מקבילים את החיטה והשעורה לדרך שבה אנו הולכים. לכל אחד מאיתנו קיימת תחושת ייעוד וישנן הדרכים הבסיסיות שיובילו אותנו לאן שאנו רוצים להגיע ומולן  דרכים אשר ירחיקו אותנו ממטרותינו.

הפרות הם לשם התענוג. הפירות- מביאים איתם את הטעם, הגיוון, את הדבר הנוסף, משום שאינם מצרכים בסיסיים. כך גם על המסע שלנו, להיות  (גם) מהנה. כשאנו מתקדמים בחיים שלנו, מעבר לשגרה והפעולות המקדמות והצריך... יש לנו הנאה רבה.
הנאה שהיא חלק נדרש בתהליכי התפתחות אישית והעצמה. הכאן והעכשיו חשוב כמו האחר כך והלמען. בחירה בחיים במובן הנעלה ביותר, מגלה בפנינו עוד רבדים, עוד "טעמים". כמו הטעם של הנתינה המתוק כל כך...והטעם המיוחד של מחויבות עצמית. זוהי הפעולה בעולם מתוך שילוב של עבודה רוחנית, העצמה, הגשמה, שמחה ומודעות לטעמים.

שירת העשבים
מילים: נעמי שמר ורבי נחמן מברסלב

דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד
משלו
דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת
משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של רועה

כמה יפה
כמה יפה ונאה
כששומעים השירה
שלהם
טוב מאוד
להתפלל ביניהם
ובשמחה לעבוד
את השם
ומשירת העשבים
מתמלא הלב
ומשתוקק

וכשהלב
מן השירה מתמלא
ומשתוקק
אל ארץ ישראל
אור גדול
אזי נמשך והולך
מקדושתה של הארץ
עליו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של הלב.

מי ייתן שיום זה יהיה יום של התחדשות לכולנו. התחברות לארץ וקדושתה
אני מאחלת לכולנו חיים של צמיחה, מימוש והרבה טעם.
______________

רבקה יפית הירש
בעוצמ-ה נשית: אימון הוליסטי יהודי
אימון אישי, סדנאות, הרצאות ומפגשי נשים