בס"ד
חודש שבט- התעוררות הטבע וצמיחה/ רבקה הירש

גשמים, התעוררות הטבע וצמיחה. ימים שמתחילים להתארך להם לאט לאט. ט"ו בשבט- ראש השנה לאילן.
נצא למסע דרך סמליו של החודש- מסע לעצמנו, לצמוח עם הטבע.

אנא אלי
מילים: פרנססקו אסיסי, לחן: שולי נתן

אנא אלי
אנא אלי
עשה אותי כלי לשליחותיך
אנא אלי
אנא אלי
עשה אותי כלי לשליחותך

מזל החודש- דלי
"יזל מים מדליו וזרעו במים רבים"‏, מכיוון ששבט יוצא (לרוב) אחרי שרוב גשמי העונה ירדו, ובורות המים היו מלאים, היו שואבים מים ממרומי הבור בעזרת דליים.
במסורת היהודית הדגש הוא על הדלי עצמו ולא על האיש הנושא אותו.  הדלי מעצמו אינו אלא כלי פשוט להכלת מים.
מהותו היא להיות כלי להעברת מים, שהם מקור החיים (התורה נחשבת כמקבילה הרוחנית של המים), בין אם בפיזיות לשתייה, ניקיון, בין אם במשמעותם הרוחנית לטיהור ועוד.... 

במקום שבו מקננת שנאה
תן לי לזרוע אהבה.
במקום שבו עלבון - סליחה
במקום שבו חושך - אור
במקום שבו עצב - שמחה
אדון העולם.

לשתות מהמים....
הדרך להגיע אל המים ולהשתמש בהם, היא ע"י הובלתם ממקום למקום. אי אפשר פשוט להרימם, לכן אנו זקוקים לכלי. כמו בגשמיות כך גם ברוחניות.
הכלי לקבלת החוכמה הנובעת מהתורה, אלוקים. התובנות, ההארות, ההתנהגות הנכונה במישור האישי והחברתי, היא הענווה והצניעות. כלומר, יותר חוכמה זורמת אלינו כש"הדלי שלנו" ריק ולא מלא באגו. אגו במובן של: אני "מלא" בידיעות שלי, במציאות שלי, בתשובות המוכנות מראש שלי ובהרגלים. כאן חשוב לי לומר שאל לנו לבלבל זאת עם ענווה פסולה, כלומר אני לא שווה כלום ואין לי כלום משלי, אלא דווקא המקום אשר יודע מה הן היכולות שלו, מה הפוטנציאל, הוא המקום אשר מסוגל לקבל באמת על מנת לצמוח ולממש את הייעוד ולא לרצות את האחר.

האני מתוך האין. מתוך המקום "הריק" הזה- שבו יש מקום לקבל, דווקא ממנו אפשרי לבטא את הייחודיות של כל אחד ואחד. את האני האמיתי. התהליך הוא כשחיינו ופעולותינו- מחוברים להגשמת אידיאלים, למימוש האמיתי של ייעודנו ולעזרה לזולת, אזי הכלים שאנו בונים טובים ונכונים יותר, אנו מאושרים, מסופקים.  חזקים יותר ביכולת ההתמודדות שלנו. הטוב שלנו אזי הוא טוב שמקרין על האחרים. הכלי מתמלא- מלא ואין תחושת ריקנות.

עשה שלא אתאווה כל כך
להיות מנוחם אלא מנחם
עשה שלא אתאווה כל כך
להיות מובן אלא מבין
עשה שלא אתאווה כל כך
להיות אהוב אלא אוהב

העבודה של חודש שבט 
התרחשויות רבות בחיינו, ניתן לבחון מ2 נקודות מבט:
1. התבוננות במעשה עצמו.
2. בחינת המטרה אותו המעשה משרת.

נקודת המבט השנייה לא רק שאינה סותרת את הראשונה, אלא היא מוסיפה לה משנה תוקף. סיבת התקיימות נעלה יותר. מה שהופך את הדבר (שיכול להיות עיסוק בספורט, מקצוע, מערכות יחסים, למעשה כל תחום ודבר בחיינו) למשמעותי יותר, רוחני יותר וערכי יותר. כך רואים וחשים את ההתקדמות בחיים ולא "תקועים".
כך יודעים לבחור נכון יותר ולא בחירות אקראיות או מרצות אחרים.
שילוב שתי נקודות המבט יוצר משמעות, הרגשת מלאות, התחדשות וכן גם אושר. שילוב של כאן ועכשיו, הנאה עם מטרה עתידית.

אלוקים תן לי את השלוה
להשלים עם שאיני יכול לשנות.
אנא תן לי את אומץ הלב
לשנות דברים שביכולתי.
ואנא תן לי את החוכמה
להבחין בין אלה לבין אלה.

האימון החודשי
להתמקד באופן בו יכולים חיי היומיום שלנו, החל מהמעשים הקטנים ביותר, השגרתיים והבנאליים, לשמש בשבילנו כלי רוחני. אפשר להתחיל מבחינת יום אחד- בעבודה, משחק, אכילה, קריאה, התעמלות, ניקיון או כל דבר אחר שאתם עושים.

להתמקד במשמעות הרוחנית של הדברים, המעשים, איזה ערך מוסף יש לפעולה הזו. למשל: התעמלות פעמיים בשבוע. אני מפיקה הנאה מהפעילות הגופנית עצמה, חברת האנשים בחוג, שיפור ההישגים. ואפשר להעמיק- אני מתעמלת על מנת לשפר את הבריאות ולהתחזק גופנית, כך שהנאתי מהחיים תהיה גדולה יותר, אוכל לעשות מעשים טובים עם יותר כוח מרץ ושמחה. מעבר לכך קיים מימד נוסף והוא כיצד אחרים ייהנו מזה ויפיקו תועלת. למשל: משפחתי, ילדיי אם ארגיש טוב יותר חזקה יותר ומרוצה יותר.

אני מאחלת לכולנו חודש של צמיחה וזרימה. התעוררות קבלה ונתינה.
רבקה הירש
אימון הוליסטי יהודי לנשים
הרצאות סדנאות וערבי נשים

למאמרים של רבקה הירש
___________________________

הכותבת- רבקה הירש מאמנת אישית וקבוצתית הוליסטית לנשים בגישה יהודית.
מנחת סדנאות ומרצה .