המלך בשדה- אלוהים קרוב יותר מתמיד בחודש אלול/ רבקה הירש

חודש אלול- זהו החודש בו המלך בשדה.

חודש אחד בשנה בו ה' יורד אלינו, עומד לידינו במקומות החשוכים ביותר שלנו. אלו שהכי קשה להודות בקיומם, להעז להאיר אליהם אפילו אור פנס קטן. וה' אומר לנו, לכל אחד ואחת,  אני כאן איתך.

שפת אמת (אחד מאדמו"רי גור) אומר כי כל התפילות שלא עלו בכל השנה, עכשיו יש להן עילוי.

זהו זמן מסוגל מאוד.  זמן לתשובה.

התשובה- כן דווקא המקום של השיבה לעצמי, למקור וההתבוננות הפנימית היא זו המחדשת אותנו. נאמר על התשובה בחודש אלול- כאילו נולד אדם מחדש.

העבודה האימונית, רוחנית בחודש זה- הינה של דבקות, אמונה ובקשה.
תארו לעצמכם את התמונה הבאה- ה' צופה בנו ורואה את האומץ והכוח הנדרש- שוב ושוב לבקש, להתפלל, לחזור כל פעם מחדש: למרות שהשנה הזו אולי נפלתי, לא הצלחתי ביעדים שהצבתי לעצמי, אני שוב חוזרת בתשובה- שוב מקווה.

לנו הנשים יש כוח גדול מאוד ב"עקשנות" הטובה, בלי להתייאש. עולות לי כמה דוגמאות בראש כמו ללדת שוב, למרות שאת כבר יודעת במה כרוכים הריון ולידה, למלא שוב את מכונת הכביסה... בכוונה לא דיברתי על מקומות כמו עבודה למשל- ששם רואים סיפוק ותוצאות מיידיות יותר, לרוב.

כוח זה של הנשים- שנקרא גם "כוח הסבל", זהו גם כוח ה"אין ייאוש". האופטימיות הינה המבלבלת הראשית של השטן- המקטרג- כולל את זה הפנימי שלנו-  אותו מקום שמכונה פרפקציוניזם, לעיתים, שהכול צריך להיות מתוקתק ומושלם- ברוחניות, בבית, בעבודה, אולם מכיוון שזה אינו אפשרי (או לא רצוי בכלל), זהו  מקום אשר תמיד משאיר אותך בתחושת הכישלון.

זהו גם המקטרג הפנימי- הגוער בנו תמידית באומרו משפטים כמו:

את....... אחרת היית כבר.......

שוב פעם לא....... את אף פעם לא.........

במבחנים שלו אף פעם אין ציון  עובר.

אולם, אין זה קרב אבוד מראש ובוודאי שקיבלנו כוחות ויכולות: השמחה והאופטימיות.

כששואלים אותי- כיצד אפשר להיות בשמחה תמיד- הרי זה בלתי אפשרי. אני משיבה כי השמחה היא היכולת לדעת שיש אפשרות והקושי עובר, מחשל, מלמד..... גם כשאני עם לב שבור, יש תיקון.

במקומות אלו של הנפש והנשמה שבהם אין שמחה ואופטימיות (שהרי לא מתקיים חלל ריק) יכנס לשם משהו אחר, יבואו האויבים החיצוניים והפנימיים.
" תחת, אשר לא-עבדת את-יהוה אלוהיך, בשמחה, ובטוב לבב--מרוב, כול.  ועבדת את-אויבך, אשר ישלחנו יהוה בך, ברעב ובצמא ובעירום, ובחוסר כול; ונתן עול ברזל, על-צווארך, עד השמידו, אותך". (דברים, כח, מז).

באין את היכולת לחשוב חיובי ועל עתיד חיובי, על תיקון, על מציאת הכוחות- יבואו העצבות, הייאוש ותחושת החסר התמידי. ואנו בעצם נעבוד אותם, מעשינו יהיו מכוונים לקיימם.

כאן מגיעה הבחירה שלנו והעבודה, הלא פשוטה והלא קלה, אבל בוודאי אפשרית, צריך להתחיל להתאמן.....

זה  הזמן לסלוח....

בחודש אלול זו ההתמקדות שלנו.
בעשרת ימי תשובה, בין ראש השנה ליום הכיפורים שבהם ההתמקדות היא בבקשת הסליחה.

וכנראה לא סתם נתנו 30 יום לסלוח, משום שכאן קיים קושי, אולי הגדול ביותר, משום שפירושו לשנות ולעבוד על עצמנו ומידותנו.

מה שהכעיס אותי, קומם אותי, פגע בי.... כל אחת מוזמנת למצוא את המונח המתאים לה, אני עובדת על זה עכשיו. מבפנים החוצה, ממני לאחרים.

הכלים הדרושים הם: התגברות, הבלגה, מציאת נקודות טובות באחר ובעיקר, בעיקר בעצמי.

כפי שכתבתי במאמרים הקודמים- הכלל הוא- כפי שהיינו רוצים שה' ינהג עימנו, כך עלינו לנהוג באחרים ובעצמנו. כל המעביר על מידותיו- מעביר כל פשעיו.
זוהי למעשה משוואה. בכל פעם שאת סולחת ומבליגה, נמחקת לך עבירה ענקית.

נקודת מבט נוספת להסתכלות היא מבחינה אנרגטית, המסר שלי לאנשים..... לקראת הימים בהם אבקש את סליחתם.

אחד הדברים החשובים בחודש הזה הוא ההתאפקות ובעיקר להשתדל להימנע מתוכחות. כמו בהתעמלות- לפתח ולאמן את השריר משנה  לשנה של "לדון לכף זכות".

לצלוח את ניסיונות סוף השנה- על מנת להצליח שנה הבאה.

ההפטרה של ראש השנה מספרת את סיפורה של חנה, אמו של שמואל הנביא (סיפור עקרות רב שנים, ממנו נלמדו הלכות התפילה).

אנחנו יכולים ללמוד ממנו מסר- על ניסיונות וקשיים. לראות אותם כמקרבים אותנו למקומות הרוחניים שבנו, לתפילה, לגילוי הכוחות העצומים שיש לנו.

שלב א: האין- אין לחנה ילדים. ה' סגר רחמה.

שלב ב: הכל בהשגחה. אין לי בהשגחה, ה' סגר רחמה.

שלב ג: מה ש"נסגר" הוא בעדי. ה' סגר בעד רחמה.

עם כל הקושי וישנם מצבים שהם כמעט בלתי אפשריים, לראות מה הברכה, הלימוד, הבעד- במצב הקשה.
לאחר מספר שנים זכתה חנה לבנה שמואל שהיה נביא גדול והמליך את מלכי ישראל.

סיפורה של חנה מחבר אותנו שוב לכך ש'אין שום יאוש' .
דווקא בשל הקושי של חנה היא זכתה להתעלות מאוד גדולה וממנה אנו לומדים את הלכות התפילה- שכן מסופר על חנה שהייתה מתפללת בלחש ובכוונה- (הלכות תפילות שמונה עשרה)

הרבנית ימימה בסיום שיעור לחודש אלול- חזרה אל הדבר הבסיסי ביותר, שלעיתים אולי נשכח - "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן".
זה שאת חיה- יש תקווה, מחכה לך שמחה... אחרת בשביל מה נשארת כאן.... או כמו שאומר הסטיקר: "ברוך השם אני נושם".

אימון החודש- להתאמן על האמונה בשינוי

לערוך רשימה של "סליחה לעצמי".

למי הייתי רוצה לסלוח ועל מה.

לעשות שינוי אפילו קטן קטן- לחוות ולתרגל שינוי ויציאה מקיבעון

לנשום,לחייך הרבה. להבליג         

לומר לעצמי לפחות 5 מסרים חיוביים כל יום.

בהשראתה של הרבנית ימימה מזרחי

מוקדש למינה, שירי ונירי שמהם למדתי הרבה ב"מציאות" על כוחות, ראיית הטוב ועוד הרבה מכפי שאפשר לכתוב. מאחלת לכם שלא תדעו עוד צער וה' ישלח לכם נחמות וישועות

לזיכרו של גילי זמיר ז"ל

למאמרים של רבקה הירש

_________________________

הכותבת: רבקה הירש- אימון יהודי נשי
למדור ברוח היהדות