חודש אלול- החיפוש במעשים- מאמר רבקה הירש

מאמרים

אלול- החיפוש במעשים/ רבקה הירש

אלול הוא החודש השנים-עשר בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והשישי במניין החודשים המתחיל בחודש ניסן.

שמו של החודש הובא מגלות בבל מקורו במילה אשר באכדית פרושה: "קציר". אלול הוא סוף הקיץ, וכבר אמרו חז"ל כי : "שלהי קיטא (הקיץ) קשים מקיטא."
אפשרות נוספת היא למקור השם היא מן המלה "אלל" שפרושה בארמית חיפוש. מה שמבטא את היותו של חודש אלול חודש התשובה והפשפוש במעשים.

חודש אלול נועד לשקם מחדש את הקשר בינינו לבין השם. יש צדדים רבים ופנים רבים לקשר עם ה', הפן בו אני רוצה להתמקד ומההקשר שלו לצאת לעבודה האישית והאימונית- פן האהבה.

חז"ל מצאו לאלול ראשי תיבות: אני לדודי ודודי לי, לרמוז, כי בחדש אלול, האלוקים קרוב לעם ישראל, ונעשה כדוד להם. אני לדודי ודודי לי –ראשי תבות אלו אינם מקריים, כי אם מדובר בדבר עמוק ומהותי, המציין חלק ממהותו של החודש.

צד זה הנמצא בביטוי "אני לדודי ודודי לי". זוהי למעשה קריאה לאדם לחדש את הקשר הפנימי בינו לבין הקב"ה. כאן באים לידי ביטוי הכיסופים והרצונות שלנו לחיבור עם המופשט העליון. זהו המקום מעבר לעבודה מתוך יראה. אפשר להמשיל את הקשר הזה לקשר בין בנים והורים- דוד ורעיה.

אולם לקשר הזה מפריעים החטאים- אשר מפרידים בינינו לבין ה'. התהליך של התשובה והסליחה, של ההיטהרות מאפשר את הסרת המכשולים וחיבור אל האור הגדול והמאיר. בזמן הזה אפשר פשוט לחוש את האמונה הולכת ומתחדשת מבפנים.

ובכוח הזה של האהבה מתפתח הקשר והולך.
כי אז המפגש עם הקב"ה- עם האמת אינו מאיים יותר. ויותר מכך האמונה הולכת וממלאה את כל העולם הפנימי וכל מה שהוא, האדם- האהבות והכשרונות הם חלק מאותה אמונה.

מכוחה של אהבה הולך קשר זה ומתפתח. אדם נושא בגאון את שם ד' עליו, והוא חש כי אין המפגש עם הקב"ה נועד להחלישו ולצמצם את כוחותיו, כי אם להפך - כל עולמו הפנימי הופך להיות עולם של אמונה, וכל הקשור לעולם אהבותיו וכשרונותיו הוא חלק מעולמה של אמונה.
כשאין את האהבה כחלק מהמשוואה אזי המפגש עם ה', האמת נתפס רק כמאיים.

אחד הדברים הכי זמינים לנו לחידוש קשר האהבה הזה, זה להשתמש בשפה אופטימית ושמחה- בין עם בשיחה בינינו לבין עצמנו ובין עם בשיחה עם בוראנו ועם סביבתנו. מהמקום הזה אפשר לחוש את האפשרות להתחדשות. שישנה ברירה אחרת.

בחודש אלול בזמן בו אנו עוצרים לחשבון נפש- אישי, עם ה' ובין אדם לחברו. בזמן הזה של שפת האהבה והאופטימיות מתחדשת הברית עם המקום של האמונה. זהו הזמן להיזכר באני הנעלה שלנו. אותו האני שאנו שוכחים במהלך מרוץ החיים, שלעיתים נראה כמסע אקראי וחסר תוחלת. הרי אין חלל ריק ובמקום שבו אין חיבור לאני הנעלה יש תפיסה ואחיזה של השגרה הריקנית פעמים רבות. בחברה אשר מקדשת את החומריות, הזולת נתפס כמתחרה פעמים רבות. ונתינה נתפסת כהפסד או פרייריות...... פה אין מקום לנשמה.

אבל כאן ישנה "הבעיה" כי הנתינה והאהבה הנובעות מן הנשמה, הן אלו שגורמות לה לפרוח... ולא שום תחליף אחר, בעיקר לא חומרי וגופני.
כך שתודעתנו רחוקה ממקום האמונה, אנו מרוכזים בעצמנו, הקיום נראה כתלוי במקריות.... אנו יצירה של יש מאין. וכשהקיום והמצב התודעתי הוא כזה אין מקום לחשבון נפש. וכשאין עצירה ובדיקה- אי אפשר לדעת היכן אנו נמצאים, לאן אנו הולכים ויותר מכך מי אנו יכולים להיות.

כאן מגיעה התשובה לא בפירושה כחרטה או התחזקות, אלא במובן של שיבה. לחזור ללמוד את גודל מעלתנו, שאנו יצירי הבריאה ומכאן ללמוד על עצמנו ותפקידנו.

לתשובה ישנם שלושה שלבים המשלבים חלקים תודעתיים ומעשיים: אביא אותם כאן בקצרה:

התוודות
הודאה אמיתית בטעויות והזדמנויות שהוחמצו. מתחילים את התהליך באיתור הדפוסים שלנו שהביאו אותנו ל"טעות" ולאחר מכן פשוט למצוא מקום בו אפשר לדבר באופן חופשי, מקום שבו רק אתה וה' נוכחים.

אפשר למשל לבחון השפעה של חוויות שליליות בחיינו ומה למדנו מהם, עוברים על תקופות בחיים ובודקים מה למדנו מהם..... ומתוך כל אלו נאתר את התבניות החשיבתיות. כשהמנחה אותנו כאן הוא הצורך לגילוי העצמי האמיתי והגבוה שלנו, לא לעסוק בהלקאה עצמית.

והרי תאמרו השם יודע כל מדוע יש לנו צורך להתוודות הן על המעשים והן על הסיבות? אולם כאן המטרה היא להכיר את עצמנו בדרך לעצמנו ולבקש מה' שיעזור ויכוון אותנו לחיינו בהמשך ואף בריפוי ה"פצעים".

זה יכול להישמע מופרך ובלתי מציאותי אולם התשובה, אשר נבראה בטרם נברא העולם, והיא אינה כפופה לחוקי המציאות, יכולה לעזור לנו לרפא מקומות כואבים בעבר ולפתוח עבורנו את הדרך גם אם זו הייתה חסומה זמן רב.

השלב הבא הינו החרטה
בשלב הזה נבין את השקריות בתבניות החשיבה השליליות, ויתפתח הרצון להתנתק מהם.
כאן חשוב להבהיר- חרטה ורגשות אשם אינם דברים שווים.
אשמה גורמת לשיתוק ופסיביות ומכיוון שהיא כל כך קשה ולא נעימה מובילה להאשמה של כל סביבתנו, העיקר להיפטר ממנה- חרטה היא התבוננות מחודשת של חיינו, אשר מניעה אותנו לפעולה.

השלב האחרון הוא השינוי
שינוי אמיתי ופרידה סופית מדפוסים ישנים. רצון כנה ואמיתי לשינוי ההתנהגות שלנו.