אם אין אני לי מי לי- מנקודת מבט נשית / רבקה הירש

" אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני; ואם לא עכשיו, אימתיי". (אבות, א פסוק יג).

פירש רבנו עובדיה מברטנורא:

אם אין אני לי - אם אין אני זוכה לעצמי מי יזכה בשבילי. וכשאני לעצמי - ואפילו זכיתי לעצמי, מה הוא הזכות הזה, ובמה נחשב הוא, כנגד מה שאני חייב לעשות. ואם לא עכשיו - בעולם-הזה. אימתי - כי לאחר המוות אי אפשר לזכות עוד. פירוש אחר, אם לא עכשיו - בימי הבחרות. אימתי - שמא בימי הזקנה לא יעלה לידי.

חז"ל הטיבו לבטא את מורכבות החיים הצורך לדאוג לעצמי, להישגיי (זכיותיי), רווחתי, יחד עם ההכרה כי כשאני דואג רק לעצמי ולא לאחרים- מה ערכי? אם יש לי כישורים, יכולות, אפשרויות רוחניות וגשמיות להשפיע טוב ואני שומר זאת רק לעצמי מה שווה הדבר?

נתינה ודאגה אצל נשים מתפרשת לרוב כצורך לביטול עצמי. נתינה משמעה כי אני מוותרת על צרכיי על הסיפוק שלי ותחושת העצמי למען... למען ההורים, הילדים, הבעל.

לקחת לעצמי, להעמיד את עצמי במקום חשוב, פירושו למנוע, לקחת מ... ולפגוע.
לעצמנו זה תמיד על חשבון משהו שאנחנו צריכות לתת למישהו אחר.
"אבל אני לא יכולה להיות אגואיסטית", " צריכים אותי" , "יש דברים שצריך לעשות, לקחת,ללכת,לחזור...."

נשים רבות מוצאות עצמן בנקודות שונות על רצף החיים בלי מאגרים בלי דלק להמשיך ולנוע. פעמים רבות במקום בו הן מצפות לקבל את ההערכה לכל פועליהן הן נתקלות בתגובה של הפניית עורף ואכזבה.

במקרים רבים, נשים חוששות לעשות את השינוי ולדאוג לעצמן, לתת ביטוי לרצונותיהן ושאיפותיהן- משום שהן פוחדות על מקומן במארג החברתי והמשפחתי.

בעיניהן ופעמים גם בעיני אחרים הן קיימות רק דרך הנתינה שלהן ודרך האחר ולא בפני עצמן.

פעמים רבות קיים דיסוננס. האישה מרשה לעצמה להיות מצליחה ויכולה במקום אחד, ואילו במקום אשר עבורה הוא כואב יותר ואישי יותר היא ההפך הגמור.
למשל אישה המקבלת פידבקים טובים במקום עבודה על יוזמה ועצמאות ומתקדמת בדרגות ואילו בבית היא חיה בסביבה לא תומכת ומרגישה כחסרת יכולת.
הפער הזה גורם לתחושת תסכול "מדוע כאן אני לא מצליחה?"או למשל, להיות מוערכת מאוד במקום העבודה- אבל לא לקבל קידום או  תגמול כספי ויותר מכך -אפילו לא לדרוש אותם.

אם אין אני לי  מי לי- הערך שלי היכולות שלי והכישרונות שלי יבוא לידי ביטוי רק אם אני אטפח את עצמי ואעניק לעצמי: זמן, רצון, כסף ובעיקר אהבה ואת ההבנה כי אני ראויה לכל הטוב והשפע.

כשאין מחזוריות של נתינה וקבלה, נתינה לאחר והתמלאות מחדש- בסופו של דבר נגמרים המאגרים.

וכשלעצמי מי אני? - אין החלק האחד  יכול להתקיים מבלי החלק השני- ואם נלך לפי פירושו של ברטנורה- אני אחראי על זכיותיי ומנגד- מה הן זכיותיי עם כל מה שנדרש ומוטל עליי לעשות?
כיוון נוסף- הנתינה שלי לעצמי היא בעלת ערך- אם היא כוללת בתוכה גם דאגה לטובת האחר.
החשיבה היא: לדאוג לעצמי פירושו שאוכל להשפיע טוב על משפחתי והחברה הסובבים אותי. על מנת למלא את ייעודי.

ואי מתי? - אם לא עכשיו ברגע זה- בעולם הבא או בזקנה פעמים רבות כבר אי אפשר לפעול. או כמו שרבי נחמן אמר- להתחיל בכל רגע חיים חדשים.

ואם לא עכשיו? אבל עכשיו אין לי זמן- ואין לי כסף.... ו.... ו..... (כל אחת מוזמנת להשלים את החסר) וכבר ניסיתי ........ 

אז למה בעצם אימון?
אנחנו חיות בעולם של לחצים ומתחים ומעמיסות על גופנו ונפשנו מסעות כבדים.

במרוץ אנחנו שוכחות לעתים לאן אנחנו רצות ומה נקודת היעד.

הצורך להבין את הדברים, למימוש ולרוגע ושלווה ולהנאה מתקיים כל הזמן.  הוא עולה ומתדפק למרות שאנחנו מנסות הרבה פעמים לדחות, לדחוק ולהתעלם......

ואם אני כבר מודעת ויודעת- אז למה אני צריכה אימון?

עולה השאלה-"מה, לא חיינו בלי זה?" כן. חיינו גם בלי פלאפונים וצורך להיות אימהות מושלמות, רעיות וקרייריסטיות ויפות ורזות ומחייכות וזמינות (כאן כל אחת מוזמנת למלא את רשימת התפקידים שהיא ממלאת בחיים). החיים שלנו משתנים ומשתכללים ואיתם גם הצרכים שלנו.

אימון זה לעצור לרגע. לתת לעצמי מתוך בחירה והחלטה. להרשות לעצמי ולתת לסביבה אישה מאושרת ומסופקת. להכיר את עצמי מחדש.

היופי באימון הוא שהוא מחזיר את הכוח אלייך.
את היא זו שיודעת, רוצה וחולמת. לא מישהו אחר מחליט מה טוב עבורך, בין אם זה הסובבים אותך או הפחד שבתוכך.

את לוקחת אחריות- חולמת וממששת. מה שהנך רוצה ובקצב שלך.

האימון מאפשר את אותו מקום- נקי המאפשר חקירה והכרות עם אותו חלק שנעלם עם השנים. למלא את המאגרים ולסמן את היעדים.

למאמרים של רבקה הירש

הכותבת: רבקה הירש - מאמנת אישית ועסקית, מנחת סדנאות ומרצה.
מתמחה באימון לנשים במעגלי החיים מנקודת מבט נשית מעצימה