ד"ר חורחה בוקאי, פסיכיאטר יהודי מארגנטינה,  הוא מטפל מזן אחר: לדעתו, סיפור נחקק בזיכרון הרבה יותר טוב מאשר הסבר או פרשנות יבשים.

הוא מספר על הטיפול שלו בדמיאן, שהינו צעיר מבולבל, אשר באמצעות מעשיות ומשלים – מסיפורי זן והתלמוד ועד סיפורים הומוריסטיים מעת הנוכחית, הוא מאיר לו, וגם לנו הקוראים, את הדרך. בכול אחד מהסיפורים טמון מפתח לחיים.

הקריאה בספר היא חוויה כפולה: מצד אחד סיפור קולח ומצחיק ומצד שני שפע של תובנות הקשורות במודעות עצמית והתפתחות אישית.

הנה טעימה קטנה מהספר:

באחד הפגישות בין הפסיכיאטר ודמיאן מעלה האחרון את רצונו לעשות הפסקה בטיפול ואת חששו מסטיגמה עליה שמע ש"מטופל שעוזב לא יכול לחזור". הפסיכיאטר משיב לו, בין השאר, "העניין הוא שכמו תמיד, ממתכונת יעילה בנסיבות מסוימות, עשו הכללה אבסורדית." ומספר לו את הסיפור הבא:

"היה היה גורו שחי עם חסידיו באשראם שבהודו.

פעם ביום, עם שקיעת השמש, היה הגורו מכנס את חסידיו ומטיף להם.

יום אחד הופיע באשראם חתול יפהפה שעקב אחרי הגורו לכל אשר הלך.

בכל פעם שהגורו הטיף, הסתובב החתול בין החסידים, הסיח את דעתם ולא הניח להם להקשיב לנאום של המאסטר.

בשל כך החליט המאסטר יום אחד שחמש דקות לפני תחילת ההרצאה יקשרו את החתול כדי שלא יפריע.

חלף הזמן, עד שיום אחד מת הגורו.

זקן החסידים הפך למנהיג הרוחני החדש של האשראם.

חמש דקות לאחר נאום ההטפה הראשון שלו, הורה לקשור את החתול.

לקח לעוזריו עשרים דקות למצוא את החתול כדי שיוכלו לקשור אותו...

חלף הזמן, ויום אחד החתול מת.

הגורו החדש הורה להשיג חתול אחר כדי שיוכלו לקשור אותו.
______________________

המליצה: טליה שלו- מלווה תהליכי ריפוי