על אור ועל חושך

 בכל פעם שבריאה נוצרת היא נוצרת על בסיס ההישגיות וההתפתחות, שהושגה בבריאה שהסתיימה, ממש כמו התהליכים בחיינו – כל תהליך שמסתיים מוביל אותנו לתהליך חדש שמתבסס על המסקנות וההתפתחות שלנו מהתהליך הקודם.

שדות החושך

“שדות החושך אינם פעילים אלא הם סבילים, רצון של התפתחות לא קיים בהם מאחר והרכבם אינו מאפשר להם להתרומם מעל הבנות בסיסיות שנמצאות בהם.

החושך מבטא את רצון ההישרדות והשמירה על הקיים ולעומתו האור יוצר את היכולת ההתפתחותית”.
ניתן להשליך את המגמות הללו על חיינו – כאשר אנו נמצאים בתחושה של פחד, חוסר, ורצון לשמור על הקיים – אנו חיים את חיינו ללא התפתחות והתקדמות, חשים תקיעות ואי ידיעה כיצד לשנות את מצבנו, אולם כאשר אנו נעים באומץ ובתחושה של רצון לשנות, לנוע, ללמוד, לחשוב ולהבין – אנו חיים את חיינו מתוך תחושת התפתחות, מטרה, שמחה ובטחון, תחושה של “אני”.

כך גם בתרבויות שונות – במקום שמנסה לכפות, לעצור, להשליט פחד על תושביו לא נמצא רצון ללמוד, להתפתח, להשיג הישגים אלא להפך – פחד, רצון לשמור על הקיים, מלחמה ואכזריות.

ככל שאנו חיים בתוך סביבה מאפשרת, מכבדת, תומכת בחופש, בעצמאות ובשקיפות הרי שהאנשים החיים בה יגלו יוזמה, יצירתיות, שמחה, הרמוניה וכבוד זה לזה.

המאבק בין אור לחושך

“עקב השוני הגדול במטרות של האור והחושך – תמיד יהיה מאבק ביניהם.
יש לראות את המאבק המתקיים בין אור לחושך כמאבק המסמל רצון מול חוסר רצון וככל שהרצון מפותח ומקדים בהתפתחותו את חוסר הרצון כך הדרך מהירה וקלה יותר.”

בתקופה זו, תקופה של שינוי חשוב שנשים לבנו לכל אותן מערכות המדברות ותומכות בחוסר עשייה עצמאית, חוסר רצון עצמאי, מערכות אלה משוות תדר עם שדות החושך.
בדרך כלל מערכות כאלה נותנות לנו תחושה טובה ונוחות מרובה אולם בכך מוציאות אותנו מדרך עצמאית לתלותיות.

בנוסף, בתקופה זו, תקופה של שינוי ומעבר בין העידנים, אנו מוצאים עצמנו מדי פעם בתקופה שאנו חשים בה עייפים, מותשים, חשים שלא בטוב (פיסית) מצב רוחנו יורד ואנו נוטים יותר לרגשות סוערים כמו: עצב, כעס, ריקנות, ודפוסים ישנים שחשבנו שכבר הותרנו מאחור חוזרים ומתדפקים על דלתנו ומנסים לפרוץ לתוכנו.

דווקא בתקופות אלו עלינו להזכיר לעצמנו ביתר שאת כי: “אני – אני!” , “אני יכולה/ה”, “אני הקובע/ת את דרכי”, “אני ממשיכ/ה לראות את מטרותי והן לא משתנות”. על ידי כך שלא ניכנס לדרמות רגשיות ו”נייבש” את המים הסוערים הללו, הרגשות העכורים, נוכל להתבונן על חיינו מתוך הבנה, ולמשות את עצמנו מטביעה בבוץ של אותן מחשבות ורגשות ישנים.
בכך, נוכל לסגור את כל הפתחים והפרצות ולהותיר את עצמנו בתוך האור בלבד!

יש לזכור “מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך” – ממש כמו שמיעוט המכבים יכלו להמון היוונים. כל אחד מאתנו הוא אור קטן אשר אם ישמור על רצון ההתפתחות שלו, על האור האינדיבידואלי שלו, על הייחודיות שלו על ה”אני” שלו– ביחד נוכל להגיע להתפתחות, להרמוניה ושלמות.

שיהיה לכולנו הרבה אור!